אימוץ כלב מעמותה: מה לצפות בחודש הראשון ואיך עוברים אותו בשלום

בכל שנה אלפי כלבים בישראל מוצאים בית חדש דרך עמותות וכלביות. האימוץ הוא מעשה של חסד, אבל גם התחייבות ארוכת טווח שדורשת הכנה. כלב שמגיע מעמותה הגיע לעתים קרובות עם עבר לא ידוע, אולי ננטש, אולי חי ברחוב, אולי עבר כמה מסגרות. החודש הראשון בבית החדש הוא תקופה קריטית שבה הכלב לומד להכיר את הסביבה, את האנשים ואת החוקים. במאמר הזה נעבור על מה שכדאי לעשות לפני ההגעה, בימים הראשונים ובשבועות שאחריהם.

לבחור את הכלב המתאים

לפני שמתאהבים בתמונה, כדאי לחשוב בכנות על אורח החיים של המשפחה. דירה קטנה בקומה רביעית בלי מעלית מתאימה לכלב אחר מאשר בית עם חצר. משפחה שיוצאת לעבודה לשעות ארוכות זקוקה לכלב שמסוגל להישאר לבד, ומשפחה עם ילדים קטנים צריכה כלב סבלני ורגוע.

מתנדבי העמותות מכירים את הכלבים היטב, וכדאי לשתף אותם בכנות במה שאתם מחפשים. הם יכולים להמליץ על כלב שהאופי שלו מתאים לכם, גם אם הוא לא זה שבלט בתמונות. רוב העמותות מאפשרות לפגוש את הכלב כמה פעמים לפני ההחלטה, ולפעמים גם לקחת אותו לאומנה קצרה.

שאלו על הרקע הידוע של הכלב, על מצבו הבריאותי, על החיסונים ועל העיקור. מידע כזה יעזור לכם להבין מה מצפה לכם ולהיערך בהתאם.

להכין את הבית לפני ההגעה

הכנה טובה חוסכת הרבה לחץ ביום הראשון. כדאי לקנות מראש את הציוד הבסיסי:

• מיטה או מזרן במקום שקט בבית, רחוק ממעבר אנשים.
• קערות לאוכל ולמים.
• רצועה, קולר עם תג זיהוי ורתמה מתאימה.
• מזון איכותי, רצוי אותו סוג שהכלב אכל בעמותה בשלב הראשון.
• צעצועי לעיסה שעוזרים להפיג מתח.

כדאי גם לעבור על הבית ולהרחיק דברים מסוכנים: כבלי חשמל, חומרי ניקוי, תרופות, נעליים יקרות וצמחים רעילים לכלבים. אם יש אזורים שבהם הכלב לא אמור להיכנס, אפשר להתקין שער בטיחות כבר מההתחלה, כדי שהכלל יהיה ברור מהיום הראשון.

חוק שלושת השלבים

מאלפים ומתנדבים בעמותות מדברים לעתים קרובות על חוק אצבע של שלושה שלבים: שלושה ימים, שלושה שבועות ושלושה חודשים. בשלושת הימים הראשונים הכלב עלול להיות מבולבל, מפוחד או מכונס. ייתכן שלא יאכל הרבה, שיסתתר או שלא יגיב לשם שלו. זה טבעי לחלוטין.

בשלושת השבועות הבאים הכלב מתחיל להבין את השגרה, להכיר את בני הבית ולהראות יותר מהאופי האמיתי שלו. בשלב הזה עלולות להופיע גם התנהגויות חדשות, חלקן פחות נעימות, כמו נביחות או בדיקת גבולות. אחרי כשלושה חודשים, רוב הכלבים כבר מרגישים בבית ובוטחים במשפחה.

החוק הזה איננו מדויק לכל כלב, אבל הוא עוזר לזכור שההסתגלות לוקחת זמן ושאין לשפוט את הכלב לפי הימים הראשונים.

הימים הראשונים: שקט ושגרה

הדחף הטבעי הוא להזמין את כל המשפחה והחברים לפגוש את הכלב החדש. כדאי להתאפק. בימים הראשונים הכלב זקוק לשקט, לסביבה צפויה ולמספר מצומצם של אנשים. מבקרים רבים, רעש וטיולים ארוכים במקומות חדשים עלולים להציף אותו.

קבעו שגרה פשוטה וחזרו עליה בכל יום: יציאה לטיול באותן שעות, ארוחות בזמנים קבועים ומקום שינה קבוע. הקביעות הזו נותנת לכלב תחושת ביטחון. תנו לו לחקור את הבית בקצב שלו, ואל תכריחו אותו להתקרב או להתלטף אם הוא עדיין חושש.

במקרים רבים כלבים מאומצים צריכים ללמוד מחדש היכן עושים צרכים. גם כלב בוגר שהיה מחונך בבית הקודם עלול להתבלבל בסביבה חדשה. הוציאו אותו לעתים קרובות, בעיקר אחרי אוכל ושינה, ושבחו אותו בכל פעם שהוא מצליח בחוץ.

בניית אמון

האמון בין הכלב למשפחה נבנה בצעדים קטנים. כל אינטראקציה חיובית, כמו חטיף מהיד, משחק קצר או ליטוף רגוע, מוסיפה עוד לבנה. חשוב להימנע מעונשים פיזיים או מצעקות, שרק יגבירו את הפחד ויפגעו בקשר.

למדו לקרוא את שפת הגוף של הכלב. זנב מקופל, אוזניים לאחור, ליקוק שפתיים או פיהוק במצב לחץ הם סימנים לחוסר נוחות. כשאתם מזהים אותם, תנו לכלב מרחב והורידו את העומס. ילדים במיוחד צריכים ללמוד לכבד את הכלב כשהוא אוכל או ישן, ולא לחבק אותו חזק.

אימון בסיסי בשיטות של חיזוק חיובי יכול לעזור מאוד גם לבניית הקשר. כמה דקות ביום של לימוד פקודות פשוטות, עם פרס על כל הצלחה, מלמדות את הכלב שאתם מקור לדברים טובים.

ביקור אצל הווטרינר

גם אם הכלב עבר בדיקה בעמותה, מומלץ לקבוע ביקור אצל וטרינר קבוע בשבועות הראשונים. הביקור מאפשר לפתוח תיק רפואי, לוודא שהחיסונים בתוקף, לבדוק את מצב השיניים והעור ולקבל המלצות על הגנה מפני פרעושים, קרציות ותולעים.

זו גם הזדמנות לוודא שהשבב רשום על שמכם במאגר הרשמי ושהכלב רשום ברשות המקומית כנדרש בחוק. אם הכלב מגלה קשיים התנהגותיים משמעותיים, כמו תוקפנות או חרדה קיצונית, כדאי להתייעץ עם הווטרינר ועם מאלף מוסמך שעובד בשיטות חיוביות.

כשהקשיים לא חולפים

לפעמים, למרות כל המאמצים, ההסתגלות קשה מהצפוי. הכלב נובח בלי הפסקה כשנשאר לבד, הורס חפצים או מגלה פחד מאנשים מסוימים. לפני שמתייאשים, כדאי לפנות לעמותה. רוב העמותות מלוות את המאמצים גם אחרי האימוץ ויכולות להפנות לאנשי מקצוע.

לסיכום, אימוץ כלב מעמותה הוא מסע שמתחיל בהתרגשות וממשיך בהרבה סבלנות. הכנה מוקדמת, שגרה קבועה, כבוד לקצב של הכלב ובניית אמון הדרגתית הם המפתח. מי שמשקיע בחודשים הראשונים זוכה בדרך כלל לחבר נאמן לשנים רבות.