איך מזהים פייק ניוז: מדריך מעשי לצרכן החדשות הישראלי
בעידן של רשתות חברתיות וקבוצות וואטסאפ, ידיעות כוזבות מתפשטות מהר מתמיד. כך תבדקו ידיעה לפני שאתם מאמינים לה או משתפים אותה.
מי שחי בישראל מכיר היטב את הרגע: הודעה מגיעה לקבוצת הוואטסאפ המשפחתית, מלווה בצילום מסך דרמטי ובמשפט כמו תעבירו הלאה, זה חשוב. תוך דקות היא עוברת לעוד עשרות קבוצות, ורק שעות אחר כך מתברר שמדובר בידיעה שקרית, בתמונה ישנה או בציטוט מפוברק. בתקופות של מתיחות ביטחונית, של בחירות או של משברים התופעה מתעצמת, והנזק שהיא גורמת אמיתי לגמרי. החדשות הטובות הן שכל אחד יכול לפתח הרגלים פשוטים שיעזרו לו לזהות מידע כוזב ולעצור את התפשטותו.
למה ידיעות כוזבות מתפשטות כל כך מהר
ידיעות כוזבות בנויות פעמים רבות כך שיעוררו רגש חזק: פחד, כעס, הזדהות או תחושת דחיפות. הרגשות האלה גורמים לנו לשתף מהר, לפני שעצרנו לחשוב. מחקרים על רשתות חברתיות הראו שתוכן מסעיר מקבל חשיפה רבה יותר מתוכן מאוזן, ולכן האלגוריתמים עצמם מסייעים לשמועות להתפשט.
בנוסף, אנחנו נוטים להאמין למידע שמגיע מאנשים קרובים, גם כשהם עצמם לא בדקו אותו. הודעה שמגיעה מבן דוד או מחברה טובה נראית אמינה יותר מכתבה באתר שאיננו מכירים, למרות שהחבר רק העביר אותה הלאה. ההבנה של המנגנונים האלה היא הצעד הראשון בהתגוננות מפניהם.
חמש שאלות לשאול לפני שמשתפים
לפני שמעבירים הלאה ידיעה, כדאי לעצור לכמה שניות ולשאול את עצמכם כמה שאלות פשוטות:
- מי המקור? האם מופיע שם של כלי תקשורת, כתב או גוף רשמי שאפשר לבדוק?
- האם כלי תקשורת מוכרים מדווחים על אותו אירוע?
- מתי זה קרה? האם מדובר בתמונה או בסרטון ישנים שמופצים מחדש?
- האם הניסוח קיצוני, מלא בסימני קריאה או מעודד שיתוף מיידי?
- האם הידיעה נשמעת טובה מכדי להיות אמיתית, או מפחידה מכדי להיות אמיתית?
אם אין תשובה ברורה לשאלות האלה, עדיף לא לשתף. ההימנעות משיתוף אינה ויתור על מידע חשוב, אלא אחריות כלפי הסביבה.
לבדוק תמונות וסרטונים
חלק גדול מהמידע הכוזב מבוסס על תמונות וסרטונים אמיתיים שמוצגים בהקשר שקרי. תמונה של שריפה ממדינה אחרת לפני כמה שנים מוצגת כאילו צולמה אתמול בישראל, או סרטון מתרגיל צבאי מוצג כאירוע אמיתי. כדי לבדוק זאת אפשר להשתמש בחיפוש תמונה הפוך במנועי החיפוש הנפוצים, שמראה איפה ומתי התמונה הופיעה לראשונה ברשת.
בשנים האחרונות נוסף אתגר חדש: תמונות וסרטונים שנוצרו בבינה מלאכותית. לעיתים קשה מאוד להבחין בהם, אבל יש סימנים שכדאי לשים לב אליהם, כמו ידיים או טקסטים מעוותים, תאורה לא עקבית, רקע מטושטש בצורה מוזרה ותנועות שפתיים שאינן תואמות את הדיבור. כשיש ספק, עדיף להמתין לדיווח של גורם אמין.
צילומי מסך וציטוטים מפוברקים
צילום מסך של כותרת או של ציוץ נראה משכנע, אבל קל מאוד לזייף אותו. לכן כשנתקלים בצילום מסך שמציג ציטוט חריג של אישיות ציבורית, כדאי לחפש את הציטוט המקורי בחשבון הרשמי או בכלי התקשורת שלכאורה פרסם אותו. אם הוא לא מופיע שם, סביר שמדובר בזיוף.
אותו כלל חל על מסמכים רשמיים לכאורה, כמו הודעות של רשויות או של מוסדות. מסמך אמיתי יפורסם בדרך כלל גם באתר הרשמי של הגוף או בערוצי התקשורת הרשמיים שלו. הודעה שמסתובבת רק ברשתות החברתיות, בלי שום מקור רשמי, צריכה להדליק נורה אדומה.
הבדל בין דעה, פרשנות ועובדה
לא כל מידע מטעה הוא שקר מוחלט. לעיתים קרובות הבעיה היא ערבוב של עובדות עם פרשנות, או הצגה חלקית שמשנה את המשמעות. כתבה שמציגה רק צד אחד של סיפור, ציטוט שנחתך באמצע או נתון שמוצג בלי הקשר יכולים להוביל למסקנות שגויות גם בלי שקר מפורש.
כצרכני חדשות, כדאי להתרגל לשאול מה העובדות היבשות ומה הפרשנות של הכותב. קריאה של כמה מקורות שונים, עם עמדות שונות, עוזרת לקבל תמונה מלאה יותר. זה נכון במיוחד בנושאים פוליטיים וביטחוניים, שבהם כל צד נוטה להדגיש את מה שמתאים לו.
מה עושים כשנתקלים בידיעה כוזבת
אם זיהיתם ידיעה כוזבת בקבוצה שאתם חברים בה, אפשר לכתוב בעדינות שהמידע לא אומת ולצרף קישור לבדיקה אמינה. חשוב לעשות זאת בלי להשפיל את מי ששיתף, כי רובם עשו זאת בתום לב. תגובה מכבדת מגדילה את הסיכוי שהקבוצה תפנים את הבדיקה ולא תתבצר בעמדתה.
בתקופות חירום חשוב במיוחד להסתמך על ההנחיות הרשמיות של הגופים המוסמכים ולא על שמועות. הודעות על אירועים ביטחוניים, על הנחיות התגוננות או על סגירת מוסדות צריכות להגיע ממקורות רשמיים בלבד. שמועות בתחומים האלה עלולות לגרום לפאניקה ואף לסכן חיים.
לחנך את הדור הבא
ילדים ובני נוער צורכים היום חדשות בעיקר דרך רשתות חברתיות וסרטונים קצרים, ולעיתים קרובות בלי להבחין בין כלי תקשורת לבין משפיענים. לכן חשוב לדבר איתם על אוריינות מדיה כבר מגיל צעיר. אפשר לעשות זאת באמצעות משחק: לבחור יחד ידיעה ולנסות לבדוק אם היא אמיתית, או לנתח פרסומת ולשאול מה היא מנסה לגרום לנו להרגיש.
גם ההורים עצמם הם דוגמה. ילד שרואה את ההורה בודק מקור לפני שהוא משתף, או אומר בקול רם רגע, צריך לבדוק את זה, לומד הרגל חשוב יותר מכל שיעור בבית הספר.
לסיכום, המלחמה בפייק ניוז אינה רק משימה של כלי התקשורת או של חברות הטכנולוגיה, אלא של כל אחד מאיתנו. עצירה של כמה שניות לפני שיתוף, בדיקת המקור, חיפוש דיווחים נוספים וקריאה ביקורתית של תמונות וציטוטים יכולים לצמצם משמעותית את התפשטות המידע הכוזב, ולהפוך את המרחב הדיגיטלי שלנו לבטוח ואמין יותר.
